<h1>האשכול — רצב"א, הלכ' תפילה וק"ש</h1>
<h2>דף יג:</h2>
תניא רבי יהודה בן בתירא אומר אין דברי תורה מקבלין טומאה. ומעשה בתלמיד אחד שהי' מגמגם וקורא למעלה מרבי יהודה ב"ב אמר לו פתח פיך ויאירו דבריך שאין דברי תורה מקבלים טומאה שנ' הלא כה דברי כאש נאם ה', מה אש אינו מקבל טומאה אף ד"ת אינן מקבלין טומאה. אמר רב נחמן בר יצחק נהוג עלמא כתלתא סבי כר' יהודה ב"ב בדברי תורה, כר' יאשיה בכלאים, כר' אלעאי בראשית הגז. כי אתא זעירי אמר בטלוה לטבילותא, ואמרי לה בטלוה לנטילותא, מאן דאמר לטבילותא כר' יהודה ב"ב, ומאן דאמר לנטילותא כרב חסדא, דרב חסדא לייט אמאן דמהדר אמיא בעדן צלותא. איכא מאן דאמר דבטלוה לטבילותא בין לדברי תורה בין לתפלה, ואיכא מאן דאמר הני מילי לדברי תורה אבל לתפלה בעל קרי צריך טבילה, ולאו טבילה דוקא אלא אף רחיצה בתשעה קבין. וכתב רב האי גאון ז"ל כיון דבגמרא ליכא בהא מלתא נקוט מנהג כל ישראל שכל בעלי קריין אעפ"י שאין להם מים אין מתפללין עד שיטבלו או עד שירחצו בט' קבין. מיהו תקנתא דעזרא בטלוה דמתחלה לא נתפשטה גזרתו בכל ישראל כדאי' בירושלמי יומא [פ"ח ה"א] לפיכך התירו משום בטול דברי תורה.
